ארבעים דברים שעשיתי בפעם הראשונה בגיל ארבעים #2

Share this on WhatsAppבפעם הראשונה בגיל ארבעים לקחתי ילדה אחת מתוך השלישייה שלי ונסעתי איתה לחו״ל. אף פעם עוד לא הייתי צריכה לבחור בין שלושת המהממים, ולצאת לטיול של אחת על אחת. חברים הזמינו אותנו לשיט בקרואטיה, וחשבתי שזו הזדמנות לפרגן לה על שנה של השקעה בלימודים. אין לה בת מצווה. או יומולדת. או סיבה מיוחדת נראית לעין. סתם חופשה. ידעתי שזיו תהיה הפרטנרית הכי מדהימה שאוכל למצוא לטיול כזה. אבל לא ידעתי עד כמה. בזמן שלי, כאמא שמגדלת לבד, אני נאלצת לחלוק את תשומת הלב באופן קבוע לשלושה. אין עם מי לחלוק את תשומת הלב וכל ילד רוצה את החלק שלו. בכל שבוע אחד מהם מבקש זמן לבד. רק שנינו. כי נמאס לו כבר לחלוק אותי עם האחים שלו. ואני […]

ארבעים דברים שעשיתי בפעם הראשונה בגיל ארבעים #1

Share this on WhatsAppבפעם הראשונה בחיים בגיל ארבעים, נסעתי לחופשה עם בן הזוג שלי וארבעה ילדים. יצאנו לחופשה בסגנון בריידי באנץ׳. המוכשר, עם ילד מתוק במיוחד ואני עם שלושת המהממים. סך הכל פאזל של שש נפשות, שהגיעו לכבוש את קפריסין. לקחנו רכב של שבעה מקומות (!!), היינו בדירה עם ארבעה שירותים (!!!) ובכל מקום בו ביקרנו, עשינו המולה שנעה בין חינניות לגיהנום. אני בטוחה שיש כמה מקומות בקפריסין שהתמונות שלנו תלויות על הקיר והמלצר, עדיין עם אטמי אזניים, סימן אותנו כ wanted. בכל מסעדה השווינו, המוכשר ואני, את השולחן שלנו לשולחנות עם המשפחות הבריטיות המנומסות, בהם הילדים מדברים בשקט, אוכלים בנחת ומצחקקים מתחת למפית בעדינות מלכותית. ואז צעקת ״אמאאאאאאא, הוא לקח לי״ החזירה אותנו במהרה למציאות. ועד שפיתחתי מיומנות להסתדר […]

Then we take Berlin

Share this on WhatsAppלאחר שאהובתו נורתה על ידי הנאצים באמצע הרחוב הקפוא, הוא אמר לעצמו שלעולם לא יאהב אישה אחרת. אחת אפס, מלמל לעצמו בלב. גרשון נולד וגדל בברלין שלפני מלחמת העולם השנייה, בעוני ובדוחק יחד עם שלושת אחיותיו. הם חיו בצמצום לאחר שאביו נפטר, ועול פרנסת הבית נפל גם על כתפיו. עוד לפני שחגג יום הולדת שש עשרה, ידיו היו כבר שחורות מעבודות המסגרות, אותן למד מהשכן שגר לידם, ברחוב הקטן שעל גדות הנהר. במהלך המלחמה נדד עם משפחתו, בורחים ומסתתרים מהנאצים שחיסלו את מרבית משפחתה של אימו וגם את אחותו האהובה. שתיים אפס, אמר לעצמו. כמה חודשים לאחר שעלה לישראל, הוא מצא בית ערבי קטן והתגורר בו לבד. הקסם האירופאי שלו, חיוכו הרחב וטוב ליבו, משכו אל גרשון […]

בהופעה של הגיס שלי, אקסל רוז

Share this on WhatsAppאת רוב שנות ההתבגרות שלי ביליתי, כשאני שומעת מעבר לדלת את הצלילים העמומים של הסולואים הנדירים של סלאש, בשילוב הצווחות החינניות של אקסל. באותם ימים, אקסל רוז היה דמות קדושה בבית, אסור היה לומר את שמו לשווא, נדרשנו להשתחוות בכל פעם שנוגן ב MTV קליפ של גאנז ובמקום מזוזות נושקו פוסטרים צבעוניים של אקסל, שנתלו על הקירות. אחותי מהחדר הסמוך, היתה אחת המעריצות המושבעות של אקסל, ובעיקרון, לפחות מבחינתה, היחסים ביניהם היו אמורים להסתיים בחתונה. מחדרו של אחי, בצידו השני, רעמו צלילי התופים של מטאליקה ונירוונה, והשילוב בין השניים, היווה את פסקול הניינטיז הקלאסי המושלם. ורק הרדיו טייפ שלי היה מגוון את הפלייליסט הרוקיסטי האיכותי של האחים שלי עם קווין, מדונה, נוער שוליים וניו קידס און דה […]

לבחור בעצמאות

Share this on WhatsAppלפני קצת יותר מעשר שנים חזרנו מטיול של חודשיים בהודו, עם ילד בן שלוש. כמה חודשים לפני כן, עזבתי תפקיד בכיר במשרד פרסום והייתי חייבת הפסקה מהחיים. עולם הפרסום התזזיתי והמוטרף גבה ממני מחיר כבד והייתי צריכה לחזור לאיזון. אבל מה עושים מכאן? חזרתי מהודו קצת מבולבלת. ובגיל שלושים, פשוט לא ידעתי מה אני הולכת לעשות בחיים. הדבר היחיד שחשבתי עליו, היה לפתוח מאפייה כמו בהודו. בהתחשב בכך שבחיים לא אפיתי, סך הכל הרעיון היה נראה לי הגיוני (-: חבר טוב שמע שחזרתי מהודו, וחטף אותי אליו לייעץ בפרויקט שיווקי. ואני… פשוט נהניתי מכל רגע. בסוף הפרויקט אמרתי לו שאני חייבת לו תודה גדולה. תודה על שהזכיר לי כמה אני אוהבת את מה שאני עושה. רעיון המאפייה […]

איך היה היום? כיף!

Share this on WhatsApp– “אז איך היה בבית ספר היום?” – “כיף”. – “זהו? רק כיף? לא ראיתי אותך איזה שמונה שעות, וכל מה שיש לך להגיד לי זה שהיה לך כיף?” כל פעם השיחה הזו בשולחן האוכל מתסכלת אותי מחדש. כבר מצאתי דרכים לנסח שאלות מעמיקות, המצאתי משחקים כדי שדרכם יספרו על היום שעבר, ופיתחתי יכולות להוציא מידע בדרכים יצירתיות, ככה שהשב”כ מידי פעם בודק איתי, אם אני פנויה לעזור להם… אבל לפעמים אני חושבת, שאולי התשובה הקצרה הזו, היא תמצות של השאיפה הכי גדולה שלנו. כי בינינו, מה בעצם אנחנו רוצים בחיים? שיהיה לנו כיף. שנקום בבוקר בחיוך. שנשמח אל מול היום שמצפה לנו, שנלמד דברים חדשים ושנכיר אנשים חדשים שיפתחו לנו את הראש וירחיבו לנו את הנשמה. […]

הפעם, באמת עברתי את הגבול.

Share this on WhatsAppכבר שנים שסיני היא מין יעד לא מושג, קרוב כל כך ועם זאת, כל כך רחוק. זה המקום אליו בורחים, וממנו חוזרים קצת אחרים. סיני היא מקום, שכל מי שנזכר בו מלווה את אמירת השם באנחת נוסטלגיה, המגלמת בתוכה זכרונות של שקט וחופש וצחוק. ועם זיק של שובבות ונוסטלגיה בעיניים מגיע המשפט שמחזיר אותך אל המציאות… רגע, אבל נורא מפחיד לנסוע עכשיו לסיני. ופחד, ככה למדתי, מגיע בכל מיני צורות. הפחד הגדול ביותר שלנו הוא לא הפחד מגבהים, או הפחד מנחשים, הפחד מצלילה בים הפתוח או הפחד מהגלגל הענק בלונה פארק. הפחד הגדול שלנו הוא פשוט הפחד מהלא נודע. והדרך היחידה להתמודד עם הפחד, היא באופן משונה לא להתנגד לו, אלא פשוט להתמסר אליו. אז החלטתי להתמסר […]

היום שבו צמחו לי כנפיים

Share this on WhatsAppלפני חודשיים בדיוק, כחלק ממתנת יום ההולדת, ביליתי לילה באוהל בחוף הבונים, חוף שתמיד עושה לי נעים בלב ומשתיק את רעשי היומיום. מלבד השמורה היפהפיה, לגונות חוף הים השקוף והאווירה הקצת זרוקה, היו הצונחים של חוף הבונים חלק בלתי נפרד מהנוף. מידי כמה דקות קישטו נקודות צבעוניות את השמים, ואני ליוויתי אותם בעיניים משתאות ובלב רוטט, לא מאמינה שמישהו מרצונו החופשי יחליט שהוא קופץ ממטוס ועוד בדרך יהנה מהעניין. חשבתי לעצמי, שהדרך ההגיונית לחזור אל הקרקע היא באמצעות אותו מטוס שהמראת איתו ולא באמצעות חתיכת בד קשורה בכמה חוטים. מידי פעם, בעודי משתכשכת בגלי הים, אף פלטתי זעקה כשדמיינתי את הרגע שבו הם קופצים אל הלא נודע. “בחיים!!! אבל בחיים… אני לא אעשה צניחה חופשית…” מלמלתי. תמיד […]

אמא חוגגת בר מצווה

Share this on WhatsAppממש היום אני חוגגת בר מצווה. כבר שלוש עשרה שנה בדיוק אני אמא ואחרי כל כך הרבה זמן בתפקיד הזה אספתי איזה תובנה או שתיים… שלוש עשרה תובנות, למען האמת. זה התפקיד הכי גדול ומשמעותי בחיים // שנייה אחרי שצרחתי את נשמתי בלידה האחרונה (בלי אפידורל. המדליה בדרך, אני יודעת…) הגיח לעולם הגוזל השלישי והאחרון שלי. ובאותה שנייה, הדקות הארוכות של הכאב האיום והבלתי נתפס הזה, התחלפו באושר אדיר. והבנתי שלקחתי על עצמי בפעם השלישית את התפקיד הכי גדול, משמעותי וחשוב בעולם. אני שוב אמא. שצריכה ללמד אותו לאכול ולזחול וללכת, לרכב על אופנים ולרדוף אחרי יונים בכיכר, להתחשב בחבר ולהיות נדיב, לאהוב כל יום ולהיות שמח בחלקו. ולמרות שכבר הייתי אמא מנוסה, הרגשתי שבאותו הרגע ממש […]

באיזה צד צריכה להיות חצי הונגריה וחצי עיראקית במלחמת התרבות של מירי רגב?

Share this on WhatsAppהי מירי! זוכרת אותי? שירתנו באותה תקופה בדובר צה״ל. טוב, אולי את עסוקה מידי עכשיו בפרומואים לתכנית של אייל גולן, אז אין לך זמן להיזכר. את בטח גם לא זוכרת שאני חצי עיראקית וחצי הונגריה. והאמת, שמאז שאת בתפקיד וכל הזמן מסיתה בין הצד העיראקי שלי לצד ההונגרי אני מרגישה ממש לא מאוזנת. וזה מאוד מוזר… כי עד שהגעת, לא הרגשתי שום דבר מהאפליה הזו שאת מדברת עליה, מתחושת הנחיתות שאני צריכה להרגיש. גדלתי באופן מפתיע ללא תחושת קיפוח, עליונות או נחיתות. התקדמתי בלי ״אתם ואנחנו״, לא חשבתי לזעוק לקחו לי, כי לא הרגשתי שנלקח ממני דבר. כל מה שהשגתי הצלחתי להשיג בעבודה קשה ובעשר אצבעות. ולא, אף אחד לא בדק לי בדרך אם האצבעות האלה עיראקיות […]