דקלה מלמוד

 

1      2      10929967_10153066945344776_6674628021154568932_n     3     רגל על הברקס ורגל על הגז

…………………………………………………………………………………………………………………………………………………………….

נעים מאוד, אני דקלה. בת 41 (וואו, זה בא מהר!) אמא של אור, זיו ויהל. אוספת ינשופים. אוהבת לבשל ואוהבת לאכול. מתרגלת פילאטיס ויוגה. שרה בקול רם בהופעות חיות. גרה באזור כל החיים. כשאמא שלי רוצה לפנק אותי היא מכינה לי קובה אדומה. צמחונית כמובן. ובזמן שנותר, גם מנכ”ל INSIDE OUT מיתוג פנים ארגוני, ומחברת בין חברים שלי דרך ארוחות שף במיזם “החברים של דקלה”. 

מהרגע שלמדתי לכתוב, את רוב הריבים שלי עם אמא שלי היינו עושות בהתכתבות. וכילדה מרדנית ועצמאית, היינו רבות לא מעט… בכל פעם שהיינו רבות, היא היתה מקבלת ממני מכתב מתחת לחריץ דלת חדר השינה. אחר כך המכתבים נכנסו כבר למעטפות והיו ארוכים ומפורטים, ואי אפשר היה להעביר אותם מתחת לחריץ הדלת. אז התחלתי לכתוב יומן…ועוד אחד ועוד אחד.

תמיד אמרו עלי שאני מקדימה את זמני… (חוץ מציצי, אבל זה נושא לפוסט נפרד). את גיל ההתבגרות התחלתי בגיל שנתיים וחצי, כשנעלתי את אמא שלי מחוץ לבית וערכתי איתה משא ומתן על סוג הארטיק שאני מבקשת. בגיל חמש וחצי כבר ארגנתי “בריחה מהבית” מקצועית שכללה גם מרד של האחים שלי. בצבא הסתובבתי חודשים עם קרחת מפוארת, ואת משבר גיל שלושים כבר סיימתי בגיל 29, עם יציאה לעצמאות אחרי שנים במשרדי פרסום וגיחה קצרה להודו עם ילד בן שלוש כדי להרהר…
וגם במשבר גיל הארבעים אני מבלה כבר כמעט שלוש שנים, עם שינויים מקצה לקצה שעשיתי בחיים שלי והרבה מאוד זיקוקים שהוספתי לקישוט.

גיל ארבעים מביא איתו הרבה תובנות, הרבה שינויים, הרבה שחרורים והרבה “כו%אמ%*$^, למה זה עדיין מזיז לי?”.
מזמינה אתכם להיכנס אל הבלוג שמתעד את מסע גיל הארבעים שלי, ושולח אליכם בכל פעם מכתב אישי, דרך חריץ הדלת בחדר השינה.

הכי טוב שתתחילו ממהפוסט הראשון בפרויקט “ארבעים דברים שעשיתי בפעם הראשונה בגיל ארבעים”>>