בפעם הראשונה בחיים בגיל ארבעים, נסעתי לחופשה עם בן הזוג שלי וארבעה ילדים. יצאנו לחופשה בסגנון בריידי באנץ׳. המוכשר, עם ילד מתוק במיוחד ואני עם שלושת המהממים. סך הכל פאזל של שש נפשות, שהגיעו לכבוש את קפריסין.
לקחנו רכב של שבעה מקומות (!!), היינו בדירה עם ארבעה שירותים (!!!) ובכל מקום בו ביקרנו, עשינו המולה שנעה בין חינניות לגיהנום.
אני בטוחה שיש כמה מקומות בקפריסין שהתמונות שלנו תלויות על הקיר והמלצר, עדיין עם אטמי אזניים, סימן אותנו כ wanted.
בכל מסעדה השווינו, המוכשר ואני, את השולחן שלנו לשולחנות עם המשפחות הבריטיות המנומסות, בהם הילדים מדברים בשקט, אוכלים בנחת ומצחקקים מתחת למפית בעדינות מלכותית. ואז צעקת ״אמאאאאאאא, הוא לקח לי״ החזירה אותנו במהרה למציאות.
ועד שפיתחתי מיומנות להסתדר עם הריבים של שלושת הילדים שלי, עכשיו, בפעם הראשונה בגיל ארבעים, אני צריכה ללמוד להסתדר עם ריבים של ארבעה ילדים.
המתוק במיוחד, מצא את מקומו בטבעיות בין שלישיית הניצים שלי, וגילה לנו עולם שלם של אפשרויות לריבים חדשים. אחרי הכל, לארבעה יש יותר סיבות לריב משלושה. עניין של מתמטיקה פשוטה.
והדבר המדהים ביותר הוא שלמרות שהריבים תופסים את מרבית תשומת הלב, הם ממלאים רק 20 אחוז מהזמן. רוב הזמן אנחנו צוחקים, קופצים בבריכה, מתגלשים במגלשות מים או סתם נהנים יחד ממשחק קופסא.
וזה בדיוק מה שנזכור מהחופשה הזו עוד שנה.
לא מי ישב ראשון בכיסא מאחורה, אלא כמה נהננו להשיט סירה בים הפתוח.
לא מי לקח למי את המשקפת, אלא כמה שקופים וצלולים היו המים בלגונה הכחולה.
לא מי לקח ביס יותר גדול מהקינוח, אלא כמה היה כיף בבריכת הגלים בפארק המים.
יום אחד אני אפצח את ההתמכרות של הילדים שלי, לריב אחד עם השני. אני יודעת שדרך הריבים הם לומדים לשמוע עוד דעות, להתחשב, לחדד את חוש הצדק שלהם ואת מיומנויות המשא ומתן.
אבל באמא׳שלכם… אתם לא יכולים לעשות את כל זה בשקט?!?!
בפעם הראשונה בגיל ארבעים #1 – סיכום:
מסקנה:
פרק ב׳ יוצר התנסויות וחווייות חדשות ולא פשוטות.
אבל פשוט זה לחלשים.
תובנת גיל ארבעים:
מזל שהשמיעה נחלשת.
בתמונה:
כמה רגעים בהם לא רבים, פשוט כי אין אוויר…
מה אני לוקחת מהחוויה:
שמחה אמיתית ועמוקה על ההרכב החדש שאנחנו יוצרים יחד.
