ארבעים_דברים_שעשיתי_בפעם_הראשונה_בגיל_ארבעים #12 והפעם… חילופי בתים לסופשבוע אחד על אחד עם הקטנצ׳יק.
לפני כמה שבועות נפלה בחלקי הזדמנות לחילופי בתים לסופשבוע, עם קרובת המשפחה האהובה של המוכשר. בית ליד אילת, עם בריכה משגעת, זה מסוג החוויות, שלא אומרים להן לא.
הסתכלתי סביב. המוכשר עסוק. הגדול יצא לקורס בצופים. האמצעית מבלה לה בחו״ל. נשאר לו אחרון חביב… הגוזל הקטנצ׳יק.
זה שבפנקס שלו, רשומה לי היעדרות ממסיבת סוף שנה, מלאה ברגשות אשמה. יאללה, איטס פייבאק טיים!
קפצתי על ההזדמנות לזמן איכות אחד על אחת. כזה שעוד לא היה לנו מעולם.
לרגע עברה לי מחשבה לטוס לאילת, אבל שחררתי אותה די מהר. חלק מהכיף במסע שכזה הוא הנסיעה עצמה. אני אוהבת לנהוג וממש אוהבת את המדבר (בכל זאת, מדובר פה במלכת מדבר בגמלאות).
אני מרגישה שהלב מתרחב לי מחילופי הנופים החולפים, מהאורבניות של גוש דן, דרך המרחבים הירוקים אל תוך הצהוב המדברי. החלטנו לעשות מיום הנסיעה הזה מעין יום מסע, המאפשר לחזור להתפעל מהדברים הקטנים, שבשגרה פשוט חולפים לידינו.
במפגש האחרון של ״החברים של דקלה״ הכרתי חברה חדשה, שסיפרה שהכינוי שלה בבית הוא ״המתפעלת״, כי היא פשוט מתפעלת מכל דבר קטן. ואני מיד התאהבתי. אני מאמינה שאנחנו צריכים לחזור להתפעל מדברים. להתבונן בדברים שנראים לנו הכי בנאליים, רגילים, יומיומיים ופשוט לחזור להתרגש מהם.
התפעלנו מהדרך המתפתלת, מהנוף העוצמתי של המדבר, ממאגר מי הגשמים המופלא שאפשר לנו לטבול בו ולהתרענן באמצע מכתש רמון, מהחזון של חוות הבודדים והגבינות הנפלאות שלהם, ומהיזמות העסקית מלאת הקסם של אנשים מעוררי השראה במצפה רמון.
התפעלנו מארטיק טעים, מההרים העצומים, מהיעלים המטיילים בחופשיות, משיר שאנחנו אוהבים לשיר בקולי קולות באוטו, ממשקה קר בלב מדבר ומלהגיע סוף סוף לבית שצופן בתוכו את חדוות הביחד.
במשך כל סוף השבוע, לא הפסקתי להתפעל מהגוזל המתוק הזה. קטנצ’יק בן חמש עם רגישות ותבונה של איש גדול.
התפעלתי מהאפשרות פשוט להיות. לייצר לנו זמן איכות נטו אמיתי. בלי לחץ, בלי למהר, לסדר, להכין, לדאוג, להקפיץ, להחזיר.
התפעלתי מהאפשרות ליהנות מהביחד, לשחק בבריכה, להרכיב יחד לגו, לבשל ולאכול יחד, לצחוק המון, להתחבק, לנשק וללטף בלי סוף. התפעלתי מהרצון שלו לראות מונדיאל (זה לא ממני, זה בטוח), מההתמסרות המוחלטת שלו למים, עם ביטחון עצמי שיש רק לילדים בגיל חמש. התפעלתי מהתמימות המופלאה בה הוא נעמד לרגע אחד באמצע הבריכה ושאל:
״אמא, תגידי… זה חלום?״
ובעיקר התפעלתי מהאפשרות לשאוף את זמן המדבר המאפשר הזה, עמוק לריאות.
ולהתמלא.
מסקנות:
זמן אחד על אחד במדבר. מומלץ בחום!
תובנת גיל ארבעים:
לפעמים צריך זמן, לקחת פסק זמן.
מה אני לוקחת מהחוויה:
את השמחה העמוקה, על הילד שגדל לי.
