ארבעים_דברים_שעשיתי_בפעם_הראשונה_בגיל_ארבעים #12 והפעם… חילופי בתים לסופשבוע אחד על אחד עם הקטנצ׳יק. לפני כמה שבועות נפלה בחלקי הזדמנות לחילופי בתים לסופשבוע, עם קרובת המשפחה האהובה של המוכשר. בית ליד אילת, עם בריכה משגעת, זה מסוג החוויות, שלא אומרים להן לא. הסתכלתי סביב. המוכשר עסוק. הגדול יצא לקורס בצופים. האמצעית מבלה לה בחו״ל. נשאר לו אחרון חביב… הגוזל הקטנצ׳יק. זה שבפנקס שלו, רשומה לי היעדרות ממסיבת סוף שנה, מלאה ברגשות אשמה. יאללה, איטס פייבאק טיים! קפצתי על ההזדמנות לזמן איכות אחד על אחת. כזה שעוד לא היה לנו מעולם. לרגע עברה לי מחשבה לטוס לאילת, אבל שחררתי אותה די מהר. חלק מהכיף במסע שכזה הוא הנסיעה עצמה. אני אוהבת לנהוג וממש אוהבת את המדבר (בכל זאת, מדובר פה במלכת מדבר בגמלאות). אני […]

לחופש של ילדותי יש ריח של רוח קיץ חמה בעצי אקליפטוס. רוח ששורפת עיניים אדומות מכלור של בריכה, ומכה באף צרוב משעות רבות מידי של שמש. לחופש הזה יש צליל של פעמוני אופנים על שבילים מבטון. וצהלות של ילדים בגן שעשועים שמתקניו עשויים מברזל. זה חופש של פרפרים בבטן מרגע הקפיצה במקפצה הגבוהה, הנחיתה לתוך המים העמוקים ועד הנשימה הראשונה של האוויר. פרפרים של הצלחה. בכל שנה בחופש הגדול, היתה אימי אורזת את ארבעתינו, כמה תיקים של בגדים ואוכל, ועולה איתנו אל האוטובוס שמוביל אל הקיבוץ של הדודים של אבא, ליד הכינרת. השבוע הזה היה שיאו של החופש הגדול והתמצית של תחושתי כילדה חופשיה. הדוד הצחקן היה מחכה בחולצה שכפתוריה פתוחים, מקבל אותנו בכניסה בצהלות שמחה ובקולו הרועם קורא לדודה “הנה, סופסוף […]

אחרי שדודה שלי התגרשה, היא התגוררה עם שתי בנותיה בדירת שנייים וחצי חדרים בקומה אחרונה של בניין ישן ללא מעלית. בכל שנה, הגג שלה היה דולף ויוצר ציורים מהוהים על התקרה. שתי בנותיה היו בנות גילי וביליתי בדירתן ימים רבים בחופשות ובשבתות. בתור ילדה לא ראיתי את הרטיבות, את קוטן הדירה או את הכתמים על התקרה. כל מה שחשתי בדירה ההיא בקומה האחרונה הוא שמחת חיים, חום, צחוק ואושר גדול. המטבח של דודתי האהובה תמיד הדיף ריחות טובים של בישולים. במטבח הצר, היא היתה מגישה לי עוגת גבינה מנחמת בעודה מלטפת את ראשי, צובטת אותי צביטה הגונה ומרעיפה אהבה עלי ועל כל מי שסבב אותה. כשסיפרתי על הגירושין שלי לחברים ומכרים, לא היה אחד שהאמין. אם לכם זה קרה, זה יכול […]