ארבעים_דברים_שעשיתי_בפעם_הראשונה_בגיל_ארבעים #12 והפעם… חילופי בתים לסופשבוע אחד על אחד עם הקטנצ׳יק. לפני כמה שבועות נפלה בחלקי הזדמנות לחילופי בתים לסופשבוע, עם קרובת המשפחה האהובה של המוכשר. בית ליד אילת, עם בריכה משגעת, זה מסוג החוויות, שלא אומרים להן לא. הסתכלתי סביב. המוכשר עסוק. הגדול יצא לקורס בצופים. האמצעית מבלה לה בחו״ל. נשאר לו אחרון חביב… הגוזל הקטנצ׳יק. זה שבפנקס שלו, רשומה לי היעדרות ממסיבת סוף שנה, מלאה ברגשות אשמה. יאללה, איטס פייבאק טיים! קפצתי על ההזדמנות לזמן איכות אחד על אחת. כזה שעוד לא היה לנו מעולם. לרגע עברה לי מחשבה לטוס לאילת, אבל שחררתי אותה די מהר. חלק מהכיף במסע שכזה הוא הנסיעה עצמה. אני אוהבת לנהוג וממש אוהבת את המדבר (בכל זאת, מדובר פה במלכת מדבר בגמלאות). אני […]

והפעם… מתראיינת לפודקאסט על יזמות ואימהות. אחרי שהתפטרתי ממשרד הפרסום וטיילנו בהודו, חזרנו לארץ כדי שאוכל לסיים את לימודי התואר השני. מאחורי היו כמעט עשר שנים של עבודה כשכירה בעבודה סופר תובענית, והרגשתי שזה זמן טוב לחישוב מסלול מחדש לכיוון העצמאות, אבל עוד לא ידעתי בדיוק מה… אבטלה היתה הזדמנות נהדרת לעשות קצת עבודות פרילנס, ללמוד ולחשוב. ידעתי שיש לי שלושה חודשים של דמי אבטלה ונהניתי מקצת חופש. וככה מצאתי את עצמי, הולכת ללשכה כל שבוע, מוציאה את הפתק שמאשר עוד שבוע של אבטלה וחוזרת הביתה שמחה וטובת לב. אחרי חודש של ביקורים, הפתק לא יוצא ובמקומו אני מקבלת הודעה לעלות למעלה לפקידה. הפקידה מתבוננת בי בשמחה ואומרת ״מצאתי לך עבודה!״ היא מחזירה מבט אל המסך ומתבוננת בו שניות ארוכות, […]

והפעם… עוברת דירה לבד בפעם הראשונה בחיים. כשיש לי משימה רצינית, כשאני צריכה ״להתלבש״ על משהו, כשיש לי אתגר אמיתי, יש משהו אחד שגורם לי להרגיש שהכל אפשרי. קוקו. אני עוברת למצב ״קוקו״, אוספת את השיער ומרגישה שאני יכולה לכבוש את העולם.  כל השבוע הסתובבתי עם קוקו (להרגיש סופר וומן), חולצת מלכת המדבר (להרגיש מלכה) ודגמ״ח עבודה (סתם כדי להרגיש בנוח), כדי להצליח במקביל לארוז בית אחד, לצבוע בעצמי דלתות ומשקופים, לנקות, לסדר ולנהל שיפוץ ובנייה בבית החדש (ותוך כדי לנסות לנהל שגרת ילדים/בית/עבודה). עברנו לבית קרקע עם חצר ענקית של פעם, מלאת עצי פרי, ועליה בית ישן עם קירות שמספרים סיפור. אולי בגלל שבעצמי גדלתי בבית כזה, יש לי רגש עמוק ונוסטלגי לבתים של פעם. אני אוהבת את הבנייה […]

והפעם… משתתפת בפעם הראשונה בחיים במפגש נטוורקינג. זו השנה שבה פגשתי הכי הרבה אנשים חדשים בכל החיים שלי. המיזם של החברים של דקלה הכניס לחיים שלי חברים טובים, ואת החברים שלהם, ואת החברים של החברים שלהם… ובגלל שאני רוצה לשמור על הקהילה שלנו אישית ואינטימית, אני פוגשת כמעט כל מי שאני לא מכירה. ככה יוצא שבכל שבוע בשנה האחרונה, אני פוגשת לפחות מישהו אחד חדש, איתו אני יושבת לכוס קפה. (ולא… עוד לא חטפתי הרעלת קפאין, וכן, אני גם עובדת חוץ מלשתות קפה). שעה של שיחה, שבכל פעם מפתיעה אותי ומעוררת בי השראה. אני תמיד יוצאת מהשיחה, עם משהו לחשוב עליו, שמסתובב לי בראש עוד איזה שבוע אחרי, נכנס לי ללב ומשנה אותי קצת. פגשתי פרסומאי לשעבר שהיום הוא אמן שמציג […]

והפעם… נוסעת לחופשה בזנזיבר. אזהרת זנזיבר *** הפוסט הבא מכיל תמונות שעשויות לגרום לכם לפלוט אנחות, להתכווץ, להתעצבן ולסנן קללות. פוסט זה אינו מתאים לאנשים עם לב חלש, עיניים צרות או אנשים שנולדו ללא גן מפרגן. המשך הקריאה על אחריותכם בלבד. אני שונאת חורף. הנה אמרתי את זה… האפרוריות מדכאת אותי, אני סובלת מהקור, שונאת ללבוש שכבות על שכבות (ובטח להלביש לילדים) והגשם לא מרגש אותי, אלא פשוט מלחיץ אותי. אולי העובדה שנולדתי בקיץ, גורמת לי להימשך לשמש ולחום. אז קפצתי על ההזדמנות לקצר את החורף, לשבוע נוסף של קיץ. ובשבוע שעבר, כשהשמים בחלון התקדרו, ארזתי כמה בגדים קצרים ובגד ים במזוודה ויאללה, איטס טיים פור אפריקה! הגענו לזנזיבר עם קבוצה של חבר׳ה צעירים ויפים לשבוע של צלילה חופשית ויוגה. […]