הפעם… טיפול וואטסו במים. אני הולכת לעשות שינוי בחיים שלי. נמאס לי ממה שאני עושה היום. אני רוצה לעשות מה שאני באמת אוהבת. אמרה לי אורלי, כשיצאנו מההרצאה על הגשמת החלומות, וחזרה אל ביתה בצפון. אחרי כמה שבועות קיבלתי ממנה הודעה. התפטרתי. אני הולכת ללמוד איך לטפל באנשים במים. וצללה לחודשים ארוכים של לימודים. אמא שלי תמיד אמרה עלי שיש לי קוצים בתחת. שאני לא יודעת לשבת במקום אחד. תמיד זזה. בתנועה. ומאז אני מחפשת שינויים. אין לי שגרה בחיים. ברגע שאני מרגישה שהכל הופך מונוטוני מידי, אני מיד מכניסה קצת אקשן. העיקר שלא יהיה יום שדומה ליום הקודם. אני מעריצה אנשים שעושים שינוי בחיים שלהם. שרודפים אחרי החלומות שלהם. שזזים מהמקום המוכר והנוח ופשוט קופצים למים. את הטיפול הראשון […]

בפעם הראשונה בגיל ארבעים עשיתי סדנת דיג׳י מלאת אנרגיה, אבל ממש לא דמיינתי שככה היא תסתיים… כבר שלושה שבועות אני עם סחרחורת. שומעת בלופ את סחרחורת, השיר החדש של #טונה, ולא יודעת מה קדם למה. הסחרחורת של החיים שלי, שמצאה לה שיר מתאים, או השיר שהתחבר אלי וזימן אלי לחיים מצבים שעושים לי סחרחורת. שלושה שבועות של סחרחורת, בהם אני עומדת במקום – והכל מסתובב. מסתובבות להן סביבי אנרגיות בעוצמות גבוהות, שינויים וחוסר ודאות ומערבולות של אתגרים נפשיים, שעל רובם אין לי פשוט שליטה. ביום חמישי, לקחתי נשימה עמוקה והתנתקתי מהאנרגיות האלה, לטובות התחברות למוזיקה, בסדנת דיג׳יי שקיבלתי במתנה. התחלתי להכין את הסט שלי, עם השירים שאני אוהבת, ברגליים יחפות ועם וייב של מסיבה, והרגשתי שאני מגרשת את האנרגיות הקשות ומזמנת לי […]

לאחר שאהובתו נורתה על ידי הנאצים באמצע הרחוב הקפוא, הוא אמר לעצמו שלעולם לא יאהב אישה אחרת. אחת אפס, מלמל לעצמו בלב. גרשון נולד וגדל בברלין שלפני מלחמת העולם השנייה, בעוני ובדוחק יחד עם שלושת אחיותיו. הם חיו בצמצום לאחר שאביו נפטר, ועול פרנסת הבית נפל גם על כתפיו. עוד לפני שחגג יום הולדת שש עשרה, ידיו היו כבר שחורות מעבודות המסגרות, אותן למד מהשכן שגר לידם, ברחוב הקטן שעל גדות הנהר. במהלך המלחמה נדד עם משפחתו, בורחים ומסתתרים מהנאצים שחיסלו את מרבית משפחתה של אימו וגם את אחותו האהובה. שתיים אפס, אמר לעצמו. כמה חודשים לאחר שעלה לישראל, הוא מצא בית ערבי קטן והתגורר בו לבד. הקסם האירופאי שלו, חיוכו הרחב וטוב ליבו, משכו אל גרשון הנאה נשים רבות, […]

את רוב שנות ההתבגרות שלי ביליתי, כשאני שומעת מעבר לדלת את הצלילים העמומים של הסולואים הנדירים של סלאש, בשילוב הצווחות החינניות של אקסל. באותם ימים, אקסל רוז היה דמות קדושה בבית, אסור היה לומר את שמו לשווא, נדרשנו להשתחוות בכל פעם שנוגן ב MTV קליפ של גאנז ובמקום מזוזות נושקו פוסטרים צבעוניים של אקסל, שנתלו על הקירות. אחותי מהחדר הסמוך, היתה אחת המעריצות המושבעות של אקסל, ובעיקרון, לפחות מבחינתה, היחסים ביניהם היו אמורים להסתיים בחתונה. מחדרו של אחי, בצידו השני, רעמו צלילי התופים של מטאליקה ונירוונה, והשילוב בין השניים, היווה את פסקול הניינטיז הקלאסי המושלם. ורק הרדיו טייפ שלי היה מגוון את הפלייליסט הרוקיסטי האיכותי של האחים שלי עם קווין, מדונה, נוער שוליים וניו קידס און דה בלוק (אם אתם […]

ארוחת שישי בבית הורי היתה דבר מקודש. אנחנו לא דתיים ומעולם לא עשינו קידוש בבית, אבל ההתכנסות של כל בני המשפחה בליל שישי היתה אחד הדברים החשובים ביותר להורי (ותכל’ס אני די מודה להם על כך…). את הארוחה תמיד ליווה טקס משלו. בזמן הכנת ארוחת הערב, אבא שלי היה פותח רשת גימל ותוך כדי הבישולים לארוחה, שומע שירי ארץ ישראל היפה. שעתייים של שירים מעוררי זיכרונות וריחות מעוררי תיאבון עד שהיינו מתיישבים לאכול. ובארוחת הערב הרדיו היה ממשיך להתנגן לו ברקע וכילדים עם השנים, למדנו להכיר את השירים, את המילים, את המבצעים. אנחנו ארבעה אחים עם אהבה גדולה למוזיקה. אחות אחת שיודעת לזהות כל שיר עוד בתו הראשון שלו, אח שיודע לומר בדיוק באיזה שנה יצא התקליט ומי מבצע אותו, […]

הוא היה בן ארבע כשהודיעו לו שאבא שלו נהרג. בקושי למד לרכב על אופנים. אמא שלו הרימה אותו על היד עם המספר והעיניים האדומות שלה סיפרו לו בלי מילים, שהחיים שלו מתחילים עכשיו. יחד נדדו במשך שנתיים. הדרימו עד באר שבע. המשיכו לכפר סבא. ישנו אצל חברים. הוא נשאר ימים ארוכים אצל הסבתא ביפו וחיכה לה. אישה אחת צנומה ויפה שהזדקנה ברגע. שחשבה שמלחמת ההישרדות שלה הסתיימה רחוק באושוויץ. אבל בעצם רק התחילה.וילד אחד קטן ושקט. עם חיוך שובב. כשהגיעו לאזור היא מצאה אהבה. הוא היה גבוה ובודד והיה בטוח שהיא בת גילו מרוב שנראתה תשושה. לא ידע שהיא צעירה כל כך. האובדן ביגר אותה. וגם את הילד שלה. ילד מופנם שגדל עם אבא חדש. במקום האבא שנפל במלחמה. הוא […]

אני שונאת לעשות כביסה. ממש ממש שונאת. (וזה די מפתיע בהתחשב בעובדה שבגדים אני ממש אוהבת…) תהרגו אותי אבל אני לא מבינה אנשים שפותחים את החלון ביום שמש חורפי ואומרים לעצמם – זה יום לכביסה! אני רק רואה קרן שמש אחת, ומייד מחשבת איך את כל הפגישות שלי היום אני עושה בחוץ עם משקפי שמש. והכביסה? תחכה למייבש… אני מגדלת בבית שלושה זאטוטים עם בגדים במגוון גדלים וצבעים, עם יכולת מרשימה ללכלך בגדים, ועם צורך יצירתי במיוחד לבנות הר אוורסט מערימות סל הכביסה שלנו. כן, כן, אותו סל כביסה שכבר שנים לא נראתה קרקעיתו בבית. כל תהליך הכביסה אצלי בבית עובד לפי פרמטר אחד בלבד – אז מה בעצם דחוף למחר? אם נגמרו התחתונים, או אין יותר מכנסיים בארון, יש […]