את רוב שנות ההתבגרות שלי ביליתי, כשאני שומעת מעבר לדלת את הצלילים העמומים של הסולואים הנדירים של סלאש, בשילוב הצווחות החינניות של אקסל. באותם ימים, אקסל רוז היה דמות קדושה בבית, אסור היה לומר את שמו לשווא, נדרשנו להשתחוות בכל פעם שנוגן ב MTV קליפ של גאנז ובמקום מזוזות נושקו פוסטרים צבעוניים של אקסל, שנתלו על הקירות. אחותי מהחדר הסמוך, היתה אחת המעריצות המושבעות של אקסל, ובעיקרון, לפחות מבחינתה, היחסים ביניהם היו אמורים להסתיים בחתונה.
מחדרו של אחי, בצידו השני, רעמו צלילי התופים של מטאליקה ונירוונה, והשילוב בין השניים, היווה את פסקול הניינטיז הקלאסי המושלם. ורק הרדיו טייפ שלי היה מגוון את הפלייליסט הרוקיסטי האיכותי של האחים שלי עם קווין, מדונה, נוער שוליים וניו קידס און דה בלוק (אם אתם לא יודעים מי אלה, עדיף שכך, בכל מקרה, זה לא נושא שהייתי מעוניינת להרחיב עליו…)
בשיר הראשון של גאנז אתמול על הבמה, לא יכולתי שלא להשתומם משמנמנותו של גיסי לעתיד. מי זה האיש שאכל את אקסל רוז? תהיתי לעצמי, בעודו מקפץ על הבמה, ומנסה לרקוד בתנועות אגן שאיימו על כמה חלקים חיוניים בגוף שלו. מה שהלך טוב בניינטיז, אולי הולך פחות טוב שלושים שנה אחרי.
אבל כבר בסוף השיר השלישי, לא יכולתי שלא להתפעל מהעוצמות של האקסל הזה. הבנאדם בא לעבוד. נתן בראש שיר אחרי שיר, בלי לקחת אוויר. פרפורמר בחסד כמו שהיה תמיד, רק קצת יותר איטי וחורק לעיתים. אבל לגמרי יודע את העבודה. הופעת רוק משובחת, מתובלת בלהיטים בדיוק במינון הנכון. רגעי השיא של הערב מבחינתי היו המחוות היפהפיות, של סלאש לפינק פלויד ולסאונדגארדן, בשני קטעים משובחים, שלא רציתי שייגמרו.
סלאש הוא אחד האמנים הנדירים שהאנושות הצליחה ליצור. עוד לא ראיתי מישהו מצליח לנגן כמוהו, במיומנות, בתשוקה, בריגוש, בשליטה מוחלטת, כאילו הגיטרה היא עוד איבר בגוף שלו. והאנרגיות המדהימות שהוא מצליח לייצר, כשבכל סולו גיטרה, שישים אלף איש מנגנים בגיטרה דמיונית ומפנטזים שהם סלאש.
כמו בניינטיז, גם אתמול את השירים של גאנז שמעתי מרחוק. כמות האנשים המטורפת שכיסתה כל פיסת דשא בפארק (בתוך המתחם ומחוצה לו), איפשרה לי להתבונן בגאנז רק דרך המסכים. ולמרות שלא ראיתי אותם על הבמה בגודל אמיתי אפילו לא לשנייה, אי אפשר היה להתבלבל. גאנז אנד רוזס היו אתמול בתל אביב, ובמשך כמעט שלוש וחצי שעות קרעו את הפארק, באחת ההופעות הנדירות שהייתי בהן.
בהופעה של הגיס שלי, אקסל רוז
