והפעם… נסעתי ל 36 שעות להופעה של פרל ג׳אם.
בשבת האחרונה פגשנו חברים, שסיפרו לנו שהם קנו כרטיסים להופעה של פרל ג׳אם באמסטרדם ביום שלישי, אבל לא יכולים ללכת. ועל הדרך אתגרו אותנו: ״אנחנו נותנים לכם את הכרטיסים במתנה, אם אתם נוסעים״.
וואי וואי, זה היה כמו לנופף בבד אדום מול שור זועם.
פרל ג׳אם היא הלהקה האהובה על המוכשר, כבר עשרים שנה. כששמענו שהם בסיבוב הופעות, ניסינו להשיג כרטיסים ולא הצלחנו ומאז, בשבועות האחרונים, כל השירים של פרל ג׳אם הם הפסקול של הזמן המשותף שלנו.
התלבטות קשה.
מצד אחד, זה אחד השבועות הכי עמוסים החודש. פרויקטים בעבודה, מסיבת סיום גן ליהל ומלא עניינים לסגור לקראת הופעה של קורין אלאל, שמתארחת אצלי בגינה ביום שישי.
מצד שני, לראות אותם בלייב זו הגשמה של חלום, ואני מאמינה, שחלומות צריך להגשים.
תוך כמה שעות, סידרנו כל מה שהיה צריך כדי לפנות 36 שעות לקוויקי פרל ג׳אם באמסטרדם. קיבלנו את הכרטיסים מהחברים, גייסנו את המשפחה המפרגנת לעזרה עם הילדים, מיצינו את כל הנקודות של הנוסע המתמיד לכרטיסי בונוס, ומצאנו מלון, דקה מאולם הקונצרטים. הכי ספונטני שהיה לנו ever!
ארזנו תיקי גב קלילים עם מה שצריך רק ללילה אחד של נסיעה ועדיין… התיק היה כבד.
מסתבר שבין משחת השיניים לג׳ינס להופעה, התחבאו להם בתיק גם ייסורי המצפון.
כבדים מתמיד.
להסביר ליהל, שלא אגיע למסיבת הסיום שלו ולראות אותו מתאמץ לשמוח בשבילי, אבל עדיין קצת עצוב ומאוכזב, עשה לי קווצ׳ גדול בלב.
כמובן שמה שעובד הכי טוב במצבים האלה, זה שוחד. אז מיד שיחדתי אותו עם פיצוי של זמן משותף ביחד כשאחזור. מה שהקל על האכזבה, אבל לא מנע אותה לגמרי.
ונכון, זו רק מסיבה אחת בגן טרום חובה, אבל מי יודע איך הוא יזכור את זה… אולי גם אמא של אדי וודר מפרל ג׳אם לא הגיעה למסיבות גן שלו ובגלל זה הוא יצא כזה בועט?!
אז הצלחנו להתנתק לכמה שעות של חסד, מהסידורים של הילדים והעבודה בארץ ואת ייסורי המצפון השארנו בחדר. טיילנו כמה שעות באמסטרדם, אכלנו פנקייק הולנדי מושחת, בילינו בתערוכת הצילומים המצוינת של ה worldpressphotos# והתפנינו לקראת הערב, להתענג על הופעה מטורפת.
פרל ג׳אם הרביצו קונצרט רוק משובח של שעתיים וחצי שנותן הרבה כבוד לקהל ולמעריצים המכורים. באולם קונצרטים מעורר השתאות, אדי וודר הרים אותנו עם עוצמות קול מטורפות, סאונד מדהים ותאורה גאונית שמתחברת לצלילים.
את רוב השירים שניגנו בהופעה לא ממש הכרתי, אבל זה לא הפריע לי להתענג על הביצועים ולקבל גלים של אנרגיה מהקהל המשולהב (טוב נו, משולהב יחסית להולנדים).
ובטיסה חזרה, חשבתי לעצמי, שלכל החלומות שלנו יש מחיר וחלומות אף פעם לא באים בזמן שנוח לנו ולא תמיד מתאימים לכל מי שסביבנו. וברוב הפעמים, בשביל להגשים חלומות, צריך לוותר על דברים בדרך.
ואני עדיין לא מוכנה לוותר על הגשמת חלומות,
אבל… מי יכול לעזור לי, להיפטר מייסורי המצפון?!
מסקנות:
גם כשחושבים שהשבוע עמוס בטירוף ואי אפשר להכניס אליו עוד משימה אחת קטנה, מסתבר שאפשר לקפוץ לאמסטרדם.
תובנת גיל ארבעים:
לכל חלום יש תג מחיר. השאלה היא אם מוכנים לשלם.
מה אני לוקחת מהחוויה:
את אדי וודר. בתיק. וכן, ארזתי לבד.